חנוכה הוא החג האהוב עלי. שילוב של קור אמיתי, לילות מוארים, זמן משפחתי שמוקדש למשחקים ומתנות. גם כשנדמה שאין מקום במדינה הקטנה והצפופה שלנו שלא היינו בו, תמיד אני מגלה עוד סמטה סודית ועוד סיפור שלא הכרתי. מתוך עשרות סיורים שעשיתי השנה אספתי עבורכם את ה-5 הכי שווים שיכניסו לכם אור ללב.
1. בידינו אור: סיור עששיות ביער
כמה קל להכין צנצנת של אושר מואר. כזו שמפזזים בה ביער בליל כסלו קר. בלי מסכים, בלי אור פנסים בכלל, מניחים נר קטן בתוך הצנצנת שהכנו ויוצאים למסע בעקבות האור. בדרך שרים שירים ומביטים למעלה, ענן שם בירח מסתבן, או על עקבה בבוץ שהשאיר לנו בעל חיים, או עוצרים לקטוף עלים לתה. אם יש מערה, ברור שניכנסים. יש שקט מטורף סביבנו והדיבור הופך שליו יותר, מדויק. על המחצלת כשנחזור נרגשים נכין תה, יושבים סביב המדורה ומסתכלים על האש רוקדת לפנינו. ונחשוב על אור בחיים שלנו. מי מאירים את החיים שלנו, ומה נקודות האור שלנו. וכמה עוד אפשר לתת לאור שלנו לגדול ולעשות טוב בעולם. נחלוק מילים טובות מתוך הלב שלנו עם החברים והחברות סביב המדורה, ונפתח את הלב לשמוע ולקבל את האור.
2. מסע אל העבר: נאות קדומים
את בת המצווה שלי חגגתי בנאות קדומים. זה היה די מזמן :) השבוע טיילתי כאן, והתאהבתי מחדש. החמור עדיין עומד ליד אבן הרכב האדירה של בית הבד, שמנמן ועצל, ולא ממהר לזוז, גם כשאדהם מזרז אותו מאחור. הזיתים שנקטפו ישר מהעץ מרוסקים על הסלעים ומתוכם יוצא הריח, אוי הריח הזה שהוא עוד לא שמן אבל הוא כל כך חי וטרי. יש כאן גבעות ועל כל אחת גתות, בורות, מערות מסתור ונוף קדומים. אפשר לעמוד עם הגב למישור החוף ובנייניו ובאמת לדמיין שאנחנו שוב אומה של אנשי אדמה, שמוציאים לחם ממנה. באהבה ובזיעה וברינה. אפשר למסוק זיתים ולקלוע סלים מזמורות גפן, לבנות בלבני בוץ, או לשבת על סלע סתם בשמש חורפית כמו חרדון. בין הסלעים יצוצו תיכף רקפות ויעלה העשב מהגשם הראשון, שהמטיר כאן בשבת. והריאה הירוקה הזו שבה הזמן לא זז כבר אלפיים שנה תמשיך להתקיים בין עיר העתיד ונתבג.
3. ירושלים של חומות: "שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשכה"
אל טיילת החומות אני עולה לאחרונה המון. עם ובלי מטיילים. בגלל הלב, בגלל הנופים, בגלל השקט שם אל מול העומס בסמטאות. מעפילים אליה, כמו תמיד במקומותינו, מהמקום הכי נמוך: החפיר העמוק והיפהפה של מגדל דוד ליד שער יפו. ירידה לצורך עליה של ממש. מכאן אני זורמת בין הקירות ומתבוננת דרך החרכים בזוויות שהאור משחק בהן: בניינים, גנים, אנשים שם למטה שאין להם שום סיכוי לראות אותי.. אפשר לרדת בשער ציון ולהיכנס אל הרובע היהודי לסיור חנוכיות, או להמשיך עד הסוף , במורד הכביש , ושם לרדת אל הכותל או לחתוך אל תוך הרובע. בסמטאות מדליקים נרות כבר מהשעה 16:00, והאור ידלוק שעות בתוך קופסאות זכוכית מיוחדות. לפעמים עורמים עד עשר כאלה , מגדלים של אור זכוכית משתברת ומתגברת, מראה מהפנט ממש. לכו לאיבוד בסמטאות סביב רחוב גלעד, השוערים, ארבעת בתי הכנסת.
שימו לב שהעליה לחומות כרוכה בלא מעט מדרגות, והליכה בגובה ליד מעקה. לא לבעלי פחד גבהים. בחנוכה הטיילת פתוחה בשעות החשיכה, עד 18:00.
4. בדרך לירושלים עוצרים בשער הגיא
שער הגיא הוא פורטל, פתח בחלל ובזמן שמסמל את סוף הירידות מירושלים , או את ההתחלה של המסע המפותל בין הרים ובין גבעות אל העיר שבקצה השמיים. בתור ילדה תמיד תהיתי מה עושים שם הבניינים האלה, ואיך מגיעים אליהם. ועכשיו אתם יכולים לגלות בעצמכם!
בחג שבו כל ילדון יודע שהמקבים הגיעו לירושלים וטיהרו את המקדש, עצרתי בנקודה מרגשת מאד בסיפור המסע של כולנו אל ירושלים. כי כשבאו להקים מדינה, גילו שירושלים נצורה. ודור שלהם של נערים ונערות קם והתגייס כדי לפרוץ את המצור הזה. בין הבתים והמשוריינים של פעם שומעים את הסיפורים של אלה שלחמו, שעלו כדי להציל ולהביא מזון, שלחמו פשוט כי לא היתה דרך אחרת. ובזכותם יש לנו היום מדינה, ויש לנו ציון בליבה.
מתאים מאד למשפחות עם מתבגרים, ולמבוגרים. הביקור אינטראקטיבי ומעורר שאלות שונות אצל המשתתפים.
#חאן_שער_הגיא. תתכוננו להתרגש.
5. תל דור: ים רחוק מי-ם, אור של חול ומלח.
הרחק מעיר האורות שבהר, שוכן לחוף הים תל קטן ונהדר . שמורת תל דור נפתחה לאחרונה והיא מושלמת מכל בחינה ליום נעים. יש בה מסלול הליכה קל וסלול כמעט עד קו המים, מפרצים עם מי טורקיז כמו באי יווני, ארכיאולוגיה מקראית ואפילו בריכת פלמינגו לפני הכניסה לשמורה. החול נקי וזהוב ואפשר ללכת עד לחוף הבונים, מפרצון אחר מפרצון בלי נפש כמעט מסביב. תביאו עפיפון, זה טוב לנפש :)
טיפול באור מתחיל בצעד קטן. צריך לצאת לאנשהו, לתת מקום בלב לאור להיכנס, להרגיש. ילדים עוזרים, כמובן. הם מפלצות אור במובן החיובי ביותר של המילה, והם זוללים אותו בלי רגשות אשמה ובלי הפסקה. תנו להם להוביל אתכם לאנשהו. אני כאן לעזור אם צריך.